בטיחות בעבודה תלויה אך ורק בהתייחסות לנושא

 בעבר הלא רחוק, נתפסה הבטיחות בארגונים רבים כגורם מפריע, שאינו תורם ליכולת התחרות של הארגון ולהישרדותו. הבטיחות נדרשה על מנת לשמור על בריאותם של העובדים. כלומר, לא נתפסה כבעלת תרומה עסקית ועל כן כל מה שניתן היה לצמצם בתחום זה צומצם. כיום, נושא הבטיחות הולך ותופס מקום מוביל בארגונים ומפעלים בעולם.

התפיסה כי  “ניהול בטיחות = ניהול איכות”  מוטמעת כבר בארגונים רבים, המיישמים שיטה זו הלכה למעשה.המטרה העיקרית בעולם הבטיחות בעבודה היא מניעת תאונות עבודה.

במשולש אדם-סביבה-מכונה, המרכיב את משולש העבודה, יש משקל נכבד ל”אדם”. בעוד המכונה והסביבה הינם גורמים פסיביים, האדם הוא הגורם האקטיבי ובידו להשפיע על מידת בטיחותו בתהליך העבודה. לכן האמרה הישנה הגורסת כי תאונות אינן קורות אלא נגרמות, נכונה שבעתיים כאשר מדובר בבטיחות בעבודה. כאשר אנו מסתכלים על הגורם האנושי, אנו מגלים כי בין התכונות החבויות בו נמצאות גם הוותרנות והסלחנות. אלו באות לביטוי תמיד באירועים בהם לא נגרמת פגיעה באדם אלא רק “כמעט תאונה”. ואז, כאשר לאירוע נוסף נלוות פגיעה, מנהלים רבים ניצבים מול האירוע בהפתעה ושואלים “איך זה יכול היה לקרות?”.

הם, המנהלים, שוכחים את העובדה שאילו נקטו מבעוד מועד בצעדי מניעה, רוב התאונות היו נמנעות.

תורת הבטיחות בעבודה כתובה, פשוטה וברורה, נשארה רק האכיפה, זאת חייבת להיות מבוקרת בדיוק כמו כל פעילות אחרת במהלך ביצוע העבודה, בין אם היא מבוצעת על ידי עובדי החברה או על ידי קבלני המשנה שלה.

בטיחות בארגון לא יכולה להיבנות ללא תרבות ארגונית תומכת, המוטמעת מההנהלה ועד אחרון העובדים. מערך ניהול הבטיחות מחייב שילוב של הבטיחות בכל מערכי הארגון, בשיטות העבודה ובדרכי הפעולה.

על כן, החובה היא לעשות לעליית רמת הבטיחות ברמת הארגון למען חברה בריאה, מקצועית וטובה יותר.